יום שישי, 29 בנובמבר 2013

מספרים, צורות, ועקרון אי הוודאות


הנקודות שעל גבי קוביות המשחק שנקראות שש בש (חמש זה בטורקית בש) הן ההוכחה הניצחת לזהות הצורות והמספרים. לא חייבים לראות את הספרה הכתובה בשביל להבין מהו המספר. אבל זה נכון רק במספרים הקטנים, ולא פלא שהמספרים הכתובים הם הרבה יותר שימושיים. עיקרון השימושיות גם מסביר מדוע איננו משתמשים כיום לחישוב במספרים הרומיים המסורבלים, או באותיות האלף בית - מי כיום יודע כמה זה תרפפ"ו?
בכל קוביה מול השש - 1, מול החמש- 2, מול הארבע - 3. כלומר, הצדדים המנוגדים משלימים זה את זה למספר שבע, כמו הימים בשבוע, כמו קני המנורה, כמו שבסמל המגן דוד המשולשים משלימים לשבע את המשושה שעליו הם בנויים.
משחקי הקוביה בנויים על אקראיות ההטלות. אם בהטלה אחת התוצאה הייתה שש וחמש, מה ההסתברות שאותה תוצאה תתקבל בהטלה הבאה? ברולטה זה עוד יותר בולט כי יש 37 תאים שבהם הכדור יכול ליפול.

חלק מחסידי תורת הקוואנטים טענו שבגלל שאלקטרון יכול להופיע בשני מקומות באותו זמן אין וודאות לעקרון הסיבתיות; שהמציאות אקראית כמו הטלת הקוביות בשש בש, ולא ניתן לנבא את התוצאות. אלברט אינשטיין טען נגדם ש"אלוהים לא משחק בקוביות". דרך אגב, אינשטיין בגרמנית זה אבן (שטיין) אחת (אינ) בעברית. לא פלא שבספר יצירה מתחילים את בניית צירופי האותיות (ה"בתים") משתי אותיות ("אבנים"), שהרי אלברט אינשטיין (אבן אחת) יש רק אחד.   

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה