שמות נרדפים

מספר בתנ"ך מופיע לעתים כמלה נרדפת למלה מעט. מתי מספר - מעט אנשים - וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי (בראשית לד, ל).

חד הוא שמו הנרדף של האחד (חד צדדי לעומת רב צדדי). מדוע? האם האחד הוא חד? המלים חד, יחיד, מיוחד, יחד, איחוד - נדמה שכולן מאירות באור חדש את משמעותו של האחד.
גם ראש נרדפת לאחד וממנה נגזרת ראשון שגם היא נרדפת לאחד. בגלל שיש לאותיות ערך מספרי אותיות ומספרים יכולים להחליף אלה את אלה ולהפוך בעצם למעין מילים נרדפות. שש לדוגמה נקרא בקבלה בשם נרדף: וו קצוות. בסלנג אומרים "אלף כל", "בית כל", שנרדפות ל"ראשית כל", "שנית כל".

כיום אנחנו מקבלים כמובן מאליו את הקביעה ששורש עברי הוא בן שלוש אותיות, אבל לפי התאוריה של כמה ממדקדקי ימי הביניים ישנם שורשים בני שתי אותיות, ואחת מן הדרכים להפוך אותם לשורשים בני שלוש אותיות היא באמצעות הוספת אותיות אהו"י, ובמקרה של ה"אחד" - האל"ף נוספת לפני ה"חד"). על פי אותו הגיון המלים "הרבה" ו"ארבע" שורשן "רב".

יש שפות פרימיטיביות שבהן סופרים רק אחד שנים שלוש והרבה. זכר לתופעה זו בשלוש האפשרויות ליצור סיומות למילים עבריות: יחיד, זוגי ורבים. יתכן שקדמה לספירה העשרונית ספירה כזאת בעברית: אחד שנים שלש ורב שממנו נגזרו ככל הנראה הרבבה והריבוא כשמות נרדפים לעשרת אלפים.

לפי המתומן, שמו של המצולע בעל שמונה הצלעות, ניתן להבין שתמונה הוא שמו הנרדף של השמונה, כי בשפות השמיות מוכרת התופעה שת"ו ושי"ן מתחלפות.

נרדפות לשניים הן גם המילה זוג, תרי וצמד, שממנה באו לנו הצמוד המצמד והצמיד.

לפי שמו הארמי של המספר האחד עשר - עשתי עשר מסתבר ששמו הנרדף של אחד הוא עשתי. שמו הנרדף של המספר השלוש עשרה- תְּלֵיסַר, אבל של השלוש - תלת. אם כך, מדוע השלוש עשרה אינו נקרא תלת עשרה? ומדוע רק אלה? מדוע אין מלה מיוחדת לארבע עשרה ולבאים אחריו? ומנין הגיעה דו, המילה הנרדפת לשניים, שממנה נגזרו ה TWO האנגלית וה DEUX הצרפתית?