יום שבת, 9 בנובמבר 2013

מספרים בבריאת העולם


בפרק הראשון בתנ"ך מופיעים המספרים כטפל לעיקר, כבדרך אגב, והם מונים את הימים. בפסוק החמישי מופיע היום הראשון בשם יום אחד. בפסוק השמיני מופיע היום השני. בפסוק יג - השלישי. בפסוק יט - הרביעי. בפסוק כג - החמישי. בפסוק האחרון הששי. היום השביעי מופיע בפרק השני בפסוק השני, ועדיין אינו נקרא בשם שבת, למרות שהנימוק מדוע השבת נקראת שבת כבר מופיע שם: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ. מה שלא מופיע בתחילת התנ"ך הוא המספר אפס, אבל הוא נרמז בתוהו ובוהו. נדמה שחסידי תורת הסוד, החל מ"ספר יצירה", קוראים את המספרים שבתחילת התנ"ך כעיקר ולא כטפל כי מהם, או בהם, לדעתם, נברא העולם. 
רעיון זה בא לידי ביטוי קיצוני אצל הפיתגוראים שלדעתם הכל מספר, אפילו מסלולי הכוכבים והמוזיקה.
חיזוק מודרני לרעיון שהטבע מתנהג לפי חוק מספרי ניתן לראות בתופעות טבע רבות. לדוגמה, באצטרובל, במבט מלמעלה על החלק הרחב ביותר, יש חמש ספירלות בכיוון השעון ושמונה נגד כיוון השעון, או לעתים  שמונה בכיוון אחד ו 13 בכיוון השני.


5 ו 8 ו 13 הם אברים בסידרת פיבונאצ'י שבה כל איבר הוא סכום של שני האיברים הקודמים לו

1, 1, 2, 3, 5, 8, 13, 21, 34
=

ניתן לפרש את סיפור בריאת אדם וחווה כהמחשה לשוני שבין האחד לבין המספרים האחרים – אדם וחווה נבראו מבלי להיוולד, אבל כל האנשים האחרים נולדו מהם.
היחס שבין האפס לאחד מומחש בסיפור על האל שברא את האדם יש מאין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה