האפס שאחרי

מלמדים אותנו בבית הספר שארבע הוא המספר שבין שלש לחמש, שלפניו בא המספר שלש ואחריו בא המספר חמש, שלפניו מופיע המספר שקטן ממנו באחד, ואחריו מופיע המספר שגדול ממנו באחד, אבל אם יש קבוצה של ארבע נקודות

. . . .

או אם אנחנו סופרים ארבע לחמניות, אחרי הנקודה הרביעית לא בא חמש אלא אפס, כי אין אחריה כלום, וזה נכון לגבי כל מספר. ובנוסף, אם לוקחים בחשבון את השברים, אחרי ארבע באים ארבע ועשירית, ארבע ושתי עשיריות, והחמש בא רק אחרי ארבע ותשע עשיריות.

בטטרקטיס של הפיתגוראים בשורה הראשונה אחד, בשניה שנים, בשלישית שלש, ברביעית ארבע.

      1

     12

    123

   1234

המרחק של הארבע מן האפס הוא כמו המרחק של האחד מן האפס, כי אין כלום אחריו, והמרחק של השלש מן האפס הוא כמו המרחק של האחד מן האפס, כי אין כלום אחריו, והמרחק של השנים מן האפס הוא כמו המרחק של האחד מן האפס, כי אין כלום אחריו.

אנחנו מכירים את התופעה הזאת בטור המספרים הראשונים במלואו

0, 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10

כי התשע רחוק מן האפס שבעשר בדיוק כמו האחד מן האפס שלפניו, אבל בעצם האפס שבעשר בא אחרי כל מספר, כפי שראינו לעיל.

*

האפס קיים לפני שאנחנו סופרים, אבל האחד קיים רק לאחר שהתחלנו לספור.  בעצם, האחד לא נולד מן האפס- הוא נולד מן הצורך שלנו לספור, או, במילים אחרות, רואים אותו רק אחרי שסופרים.