אם תסובבו את הריבוע של 10 ב- 45 מעלות תראו
אותו כמעוין. בראשו הטטרקטיס של הפיתגוראים שמתחיל מנקודה בשורה הראשונה, שתיים
בשניה, שלוש בשלישית, ומסתיים עם 4 נקודות. אם אנו מתייחסים לכל נקודה כמו אל X
במשוואה מודרנית אנו יכולים להחליף את הנקודות בריבועים של 1-2-3-4
1
4 4
9 9 9
16 16 16 16
ובאופן מפתיע הסכום שלהם הוא מאה
(1+8+27+64= 100).
אז יש לנו 1+2+3+4=10, וכאשר מעלים אותם בריבוע יש לנו את הריבוע
של עשר - מאה.
ויש לנו את ההשלכות של חיבור
ארבע היחידות הראשונות על ארבע העשרות הראשונות, ועל ארבע המאות הראשונות, ועל
ארבע האלפים הראשונים, ואפילו על ארבעת השברים הראשונים: עשירית, שתי עשיריות, שלוש
עשיריות, ארבע עשיריות וכו'.
ויש לנו את הכפולות של
הטטרקטיס:
2+4+6+8=20
3+6+9+12=30
4+8+12+16=40
וכן הלאה
וכל אלה ממחישים ומבהירים מעט
הן את המשפט הסתום בספר יצירה: "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה", והן את הסיפור של לוסיאן מסמוסטה (מאה שניה לספירה):
"סוחר שאל את פיתגורס:
מה אתה יכול למד אותי?
פיתגורס : לספור.
סוחר: לספור אני כבר יודע.
פיתגורס: איך אתה סופר?
סוחר: אחד, שתיים, שלוש, ארבע...
פיתגורס: עצור! מה שאתה מחשיב
כארבע הוא עשר, משולש מושלם, והסמל שבו אנו נשבעים".
האם כל המראות האלה על הייחוד של העשר ושל השיטה העשרונית הם צירוף מקרים? אני חש כאן את העקבות של איזו אינטליגנציה סופר
אנושית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה